מול ירח שאיבד דעתו
רוקד דניאל לבד עם עצמו
כמו פרפר ששברו את כנפיו
הוא צולל ולנצח נשרף
בפנים הקסם שהוא כל עולמו
שבוי דניאל בכבלים של עצמו
חי כמו צב עם שריון מעליו
בתוך המלכודת של כאב ורעב
דניאל אוהב ורוצה לשחק
אבל משהו תמיד אותו משתק
דניאל זועק ולאט מתפרק
הושיטו לי יד כי אני מתרסק
וחי בעולם שצף
ראי מנופץ לאלפי חלקים
ודניאל לעד מדביק רסיסים
כמו חרק ששוכב על הגב
מביט הפוך בעולמו שחרב
דניאל שומע מביט ושותק
איך הכל מידיו מתחלק
דניאל יודע אך הוא לא מסתלק
תמיד יש עוד כח ובפנים הוא צוחק
וחי בעולם שצף
חי בעולם מורכב